מהו סודו של שמן ייחודי זה, אשר שמו נודע גם בקרב אלו אשר אינם מכירים את עולם הארומתרפיה והשמנים? אפשר לומר בבטחה ששמן עץ התה הוא אחד השמנים הנפוצים והשמישים ביותר, והוא אחד השמנים הבודדים שהיו בשימוש זמן רב לפני “המצאת הארומתרפיה”.
הסיפור מתחיל: מקורות שמן עץ התה
השם “שמן עץ התה” הוזכר לראשונה בכתביו של קפיטן קוק שסיפר כי הוא משתמש באחד מסוגיו להכנת משקה שיחליף את התה המסורתי שאהב. לא ברור באיזה עלים השתמש הקפיטן, מאחר ועליו של עץ התה הינם רעילים לשימוש פנימי, אך ישנם זנים רבים של MELALEUCA (למשל: הקג’פוט או בשמו הלטיני – MELELUCA LEUCADENDRA).
את השימוש הרפואי בעץ התה פרסם ב-1920 ארתור פנפולד, באוסטרליה. העץ על זניו השונים גדל במיוחד באוסטרליה ובניו זילנד (שם גם נמצא זן המנוקה).
שימושים שונים בעץ התה
הילידים באוסטרליה מניחים את העלים על פצעים, כותשים אותם לנוזל ומגרגרים במצב של כאבי גרון. וכן, על אף רעילותו בבליעה, עץ התה יעיל במיוחד בשימוש חיצוני והן בגרגור ויריקה.
בעולם המערבי ניתן לשלבו בהכנת משחות שיניים ולגרגרו מהול מאד במים בעת כאב גרון, או להריחו בעת מצב של נזלת. בכל שלושת המקרים ידועה היום כבר תועלתו כאנטיספטי חזק.
מקובל להשתמש בשמן בתכשירים לטיפול באקנה, קשקשת השיער, טיפול נגד כינים, הרפס, פטרת הרגל והציפורן וכד’. השימוש עצמו לטיפול בפטרת הינו נקודתי, ואין לפזרו על שטח עור בריא.
גם ישנם מחקרים חדשים אשר טוענים כי הוא יעיל למיגור סרטן, במיוחד בשילוב עם שמן הלבונה.
הבהרה: שמן זה מופק מעלי העץ. מהזרעים מכינים שמן המכונה “זרעי עץ התה”, או בלטינית oil-seed Camellia.
אם הנכם מעוניינים להעשיר ידע בתחום – צרו אתנו קשר.
